פיתוח מנהיגות חינוכית של המחנך והמורה – עכשיו!

בכל ביה"ס בו אני מבקר ומשוחח עם מחנכים ומורים, עולה הסוגיה: כיצד יוצרים מוטיבציה אצל בני הנוער ללמידה? כיצד ניתן לפתח את היכולת שלהם להתמודד בהצלחה עם המשימות והמטלות שביה"ס מציב בפניהם? כיצד לעורר בהם את תחושת אחריותם להתמודדות ולהצלחתם?

הרעיון לפתח תכנית כזו עלה אצלנו מתוך ראיית הבעיות אתם מתמודדים מורים ומחנכים הנדרשים לסייע ביצירת הישגים,מחד ומתן מענה לצרכים ההתפתחותיים , מאידך, של צוותי מחנכים ומורים בביה"ס.

אחת המשימות המרכזיות של המחנכים והמורים היא: יצירת מוטיבציה אוטונומית ללמידה של תלמידיהם ויחד עם זאת יצירת תהליך לפיתוח יכולתם של בני הנוער ללמידה עצמאית אחראית ומשמעותית, היוצרת את האפשרות להצלחתם.
תהליך הכשרת המחנכים והמורים מבוסס על ידע מתקדם מתחום מדעי ההתנהגות, המיושם במערכות ארגוניות שונות, המכוון לפיתוח מוטיבציה ויכולת של הגורם האנושי במערכות הנ"ל. את הכשרה לתהליך זה עוברים גם מנהלים, או מנהלי כוח אדם, ומנהלי משאבי אנוש שתפקידם לפתח את הפוטנציאל האנושי.
פיתוח המנהיגות החינוכית מבוססת על תהליך המכונה: "פיתוח מנהיגות מעצבת".

 

 

תופעת המנהיגות נחקרת מזה עשרות שנים. חוקרים רבים ניסו להגדיר תופעה זו. אין היום בתחום מדעי ההתנהגות והניהול הסכמה : מהוא תפקיד המנהיגות בבית הספר וכיצד אמור לבוא לידי ביטוי. הקושי הנובע מהגדרת התופעה הוא מעצם מורכבותה.
למעשה אנו יכולים לזהות מנהיג, אבל קצת קשה לנו לתת תיאור מדויק מהו.
באותה מידה כמו שניתן לזהות יופי, אבל קצת קשה לתת תיאור כולל ומוחלט מהו אותו יופי. בעבר ניסו חוקרים ותיאורטיקנים שונים לזהות מנהיגים ואת דרכי השפעתם. ההסברים היו בתחום הקוגניטיבי והרציונאלי. כך למשל, יצרו הבחנות בין מנהיג משימתי, בין מנהיג פורמאלי למנהיג לא פורמאלי, היו הסברים שקשרו את המנהיגות למניעי האדם להנהיג (לפי תיאורית הצרכים של מאסלו), או בצורך לתגמול כוח ויוקרה (לפי תיאורית החליפין, מקס בר ואחרים).
אחת ההגדרות למנהיג היתה של פידלר: "מנהיג הוא אדם המשפיע על אנשים". בימינו, תופעת המנהיגות נתפסת כתופעה מורכבת יותר. המחקר מתמקד כיום בדרך השפעת המנהיג על מונהגיו, כלומר: חוקרים מה בהתנהגות המנהיג גורם לאנשים להישמע לו.

מהות המנהיגות מוסברת כיום בהשפעת המנהיג על תודעתו של האדם. המנהיג משפיע על המוכנות הפנימית של האדם לפעול מתוך מחויבות ולאו דווקא מתוך רצון לזכות בתגמול חומרי או חברתי.
"מנהיגות מעצבת" זו מנהיגות היוצרת אצל המונהגים ציפיות חדשות מעצמם. המנהיג, על ידי שידור אמונה בכוחם של מונהגיו להצליח, תומך בהם רגשית ויחד עם זאת מציב דרישות גבוהות להישגים. על ידי מערך התנהגויות ותגובות, הוא מסייע לתהליך שינוי הדימוי העצמי של האדם. התנהגות זו עשויה להביא את האדם לרמת ביצוע שהיא מעל ומעבר לציפיותיו מעצמו.
המנהיג מאפשר לאדם לראות את האפשרות שהוא יכול להיות, השפעתו היא זו הגורמת לאדם להגיע לביטוי עצמי מלא ואיכותי.
מנהל, מחנך ומורה הפועל לפי גישה זו עשוי להצליח לפתח את המוטיבציה והיכולת של תלמידים ומורים בביה"ס (ראה: בס 1985, בניס ונאנוס 1985).

 

 

"מחנך מעצב" הוא מחנך הפועל כמנהיג שפעולתו עם חניכיו נעשית בדרך כזו שתאפשר לחניכיו לבטא את מיטב יכולתם האישית. הוא יזם, מעודד את תלמידיו ומשפיע על מערכת הערכים שלהם. הוא רואה את עצמו כמשפיע על דעותיהם וציפיותיהם מעצמם. הוא משפיע עליהם בצורה מתוכננת ויזומה. השפעתו על הערכה  העצמית של תלמידיו משפיעה על תפקודם בתחום החברתי והלימודי, ובתפקודם האישי.

 

 

 חלק מהמחנכים שפגשתי פועלים באורח תגובתי אינטואיטיבי. הם מעבירים את החומר הלימודי (לאו דווקא כמערך שלם וברור של תכנית חינוכית) לתלמידים. חלקם די פסימיים ביחס לתוצאות וכל כוונתם לעבור את שנת הלימודים במקסימום "שקט תעשייתי" ומינימום "רעשים" חברתיים וחינוכיים. הם ינסו להתחבב על תלמידיהם ולהיות חברים שלהם, כפי שהחבר'ה אומרים "בראש טוב". כאשר החניכים יהיו בסדר – "יצ'פרו" אותם. בעת קונפליקט וכעס "יכסחו" וכאשר יאלצו להעניש, הם יעשו זאת מתוך תחושת "מגיע להם". הם מאמינים שהתלמידים לא כ"כ אוהבים להתאמץ ובלי לחץ ו/או פיתויים זה לא ילך…!
וכמובן חשוב לו שישיגו תוצאות לימודיות טובות ושלכיתה יהיה 'שם טוב'.
חשוב למחנך לצאת "בסדר" מהתפקיד, בעיני ההנהלה, התלמידים וההורים.
עיקר מאמציו  מושקעים בניהול שוטף של הכיתה ובמאמץ ש"המצב לא יתדרדר". כלומר, זהו 'מחנך המגיב' ולא פועל כיזם פרואקטיבי לעיצוב הכיתה כקבוצה תומכת למידה.

לעומת זאת "מחנך מעצב" פועל מתוך נקודות ראות וגישה שונה. באס מתאר מתאר תחומי התנהגות המאפיינים של מחנכים הפועלים כמנהיגים מעצבים. פעילותו של המחנך המעצב מבוססת על יוזמה, יצירתיות ומחויבות מוחלטת ומרבית להצלחת תלמידיו.

 

 

 

א. השראה – המחנך/מורה מעצב הוא נלהב ומלהיב. מביא איתו למפגש עם תלמידיו התלהבות. הוא מדבר עמם על חשיבות וחיוניות הפעולה הלימודית והחברתית, כיוצרת תשתית לעתידם. הוא משדר באופן בוטח את אמונתו ובטחונו ביכולתם של תלמידיו להצליח. הוא מעורר את תלמידיו על ידי הדגשת הציפיות החיוביות לתפקודם ולתוצאות שעליהם להשיג. הוא מהווה בהתנהגותו מודל לחיקוי עבורם. בהתנהגותו הוא מפגין בטחון עצמי וכושר החלטה. על ידי כך הוא יוצר השראה של "הצלחה" כדבר חשוב בחיים. הוא יוצר אקלים חברתי בכיתה המאפשר צמיחה אישית וחברתית של תלמידי כתתו.הוא מתמקד בצרכי הפרט- ומעצב מחדש את הערכת התלמיד את עצמו.

ב. התחשבות ביחיד – "המחנך המעצב" הוא בעל גישה התפתחותית לתלמידיו. הוא יודע לאתר את הפוטנציאל האישי של כל תלמיד ועל סמך הערכתו את יכולתם האישית (בתחום הלימודים והחברה), הוא יוצר סולם מטלות בדרגות קושי עולה (בצורה מתוכננת ומבוקרת). הוא מציג את השגת המטלות כאתגר, הוא מגדיל אחריותם בצורה הדרגתית ומבוקרת. הוא לומד כל תלמיד והוא יודע את הדרך הנכונה להפעיל כל אחד מתלמידיו, הוא משלב טיפוח יחסים קרובים עם ביטוי של תמיכה רגשית ואמפתיה, ובו זמנית ודרישה להישגים של כל אחד ביחס לעצמו ללא ויתור!

ג. גירוי אינטלקטואלי – ל"מחנך המעצב" יש יכולת להסביר לתלמידיו בצורה משכנעת. הוא יודע להציג נושא בצורה עניינית ומושכת. הוא יודע ליצור גירוי אינטלקטואלי אצל תלמידיו ולהביאם להפוך בעיה להזדמנות לפעולה. הוא גורם להם לראות בנושא שהם מתמודדים עימו – אתגר אישי שהם יכולים לו.

ד. משדר אמון לתלמידיו      על ידי שדר  ציפיות חיוביות – זהו תהליך שהמחנך פועל בו כמנהיג חינוכי וחברתי. תהליך זה מכונה בספרות "אפקט פיגמליון". המחנך – על ידי העברת מסרים בשדרים יזומיים ומכוונים למאמצי תלמידיו, יוצר תהליך של "נבואה המגשימה את עצמה". התלמידים קולטים את הציפיות החיוביות, מפנימים אותן (מי לא אוהב שאומרים לו דברים מחמיאים?) ומתאמצים לעמוד בהן ובעקבות כך משתפרים תפקודיהם הלימודיים והחברתיים. משתפר האמון העצמי ביכולתם לעשות דברים ומשתפר הערכה  העצמית ובהמשך גם תפקודם והצלחותיהם בלימודים ובחברה.

 

1. חזון – למחנך מעצב יש חזון ברור. הוא מצפה להרבה מעצמו ומתלמידיו ברמה האישית וברמה הכתתית . הוא יודע באופן מאד בהיר לאן הוא רוצה להגיע ולאן הוא רוצה להוביל את תלמידיו. הוא מאמין בחשיבות המטרות וביכולתו להשיגן. עוצמת החזון נותנת לו עוצמה רבה בתפקוד והוא מקרין עוצמה זו על תלמידיו, השואבים ממנו כוח ובונים את יכולתם.

2. יכולת העברת המסר – יש ל"מחנך המעצב" יכולת להעביר מסר לתלמידיו. בדרך כלל הוא יגדיר את דרישותיו מהם, כנובעים מצרכיהם האישיים ורצונם להשתפר. הוא משפיע על ידי כך שהוא מחבר את חוויית הקושי והשאיפה להשיג את המטרה הלימודית והחברתית.

3. אמינות – "מחנך מעצב" הוא אמין בעיני תלמידיו ומשמש להם דוגמא. הוא עושה זאת על ידי הלימה גבוהה בין עמדותיו המוצהרות להתנהגותו ביומיום. הוא משמש מקור השראה וע"י כך הוא מפעיל את סמכותו הבלתי-פורמלית. הוא משתמש בסמכותו הפנימית הנשענת על אמונה וידע מקצועי. מצב זה גורם לתלמיד לרצות לשתף פעולה עם מורהו מתוך הכרה שעל-ידי כך הוא מפתח את עצמו.

4. מרכזיות התלמיד – המחנך המעצב רואה את עולמו והתפתחותו של התלמיד בכיתה במוקד פעילותו הפדגוגית והמקצועית. כמחנך הוא מאפשר לכל תלמיד בכיתה ולכל הכיתה יחד (תוך שיתוף פעולה) לצמוח כל אחד לפי יכולתו ולפי צרכיו. הוא אינו שואף לכך שהחניך יהפוך להעתק של המחנך, אלא מציג את ההטרוגניות כדבר לגיטימי ואת השונות כרב-גוניות אנושית. הוא יחזק את האוטונומיות של הפרט ויעודד את התקדמותו האישית. הוא מביא מחויבות להתקדמות הכיתה מעבר לכך שהוא רואה את התלמיד כמרכז – הוא מבליט את הצורך בשיתוף פעולה כדרך להעצים את הפרט ואת הכלל.

על מנת להמחיש את ההבדל ההתנהגותי בין "מחנך מגיב" (כפי שתואר לעיל) ל"מחנך מעצב" – הצגנו זאת בטבלה זו.

 

 

 

 

הארה: אנו יודעים שזו חלוקה סטריאוטיפית ודיכוטומית שכן, בכל מחנך יש גם חלק "מגיב" וחלק "מעצב", ראשית מודעות המחנך להתנהגותו על פי הדפוסים השונים, הם כבר פתח לשינוי התנהגותי. שנית ראוי שכל מחנך יתבונן בעצמו וישאל עצמו מהו המרכיב הדומיננטי בהתנהגותי ": מחנך מגיב" או "מחנך מעצב"? והאם דפוסי הפעולה שלי הם אפקטיביים ביחס למטרותיי? ומה אני מרוויח או משלם בכל דפוס?

וכל הסיפור הוא לדעת לעשות את הדבר הנכון בדרך הנכונה. את זאת לומדים בסדנה לפיתוח מנהיגות חינוכית.

 

הבחנה נוספת בדרך החשיבה היא הביטוי האישי בין מחנך מגיב לבין מחנך מעצב, בהתנהלות החשיבתית המילולית וההתנהגותית. מורה מגיב פועל בדרך כלל בתוך המציאות, בנסיבות ובסיבות שנוצרו וגם בתוך צפיותיו מעצמו ומתלמידיו (אפקט גליטאה), פועל באסטרטגיה: זה מה שיש ואנו עושים כמיטב יכולנו, אי אפשר להפוך את העולם…..

 

לעומת זאת מחנך מעצב קורא תגר על המציאות. סיבות ונסיבות הם גורם להתמודד עמו ולא להיכנע. מציג מטרה ויעדים שאינם טרוויאלים ודורשים מהתלמידים לצאת מ"הקופסא השחורה" להתמודד ומשדר "השמים הם הגבול" ו"אין גבול למקסימום", מאמין ביכולתו וביכולת הטמונה בתלמידיו, גם כאשר איננה באה לידי ביטוי עכשווי. הוא ממש 'בלתי ניתן לעצירה', מתוך מחויבות מלאה לתמיכת תלמידיו להצלחה, עידוד רגשי והעצמה בצד דרישה למאמץ והשקעה רבה. אין קיצורי דרך, עקביות דבקות במשימה ביצוע מלא ואימון למימוש יכולות. כולל יצירת אוירה חיובית ו'גאוות יחידה' .

 

 

 

 

בסדנה לפיתוח מנהיגות חינוכית מעצב המחנך/המורה  את תפקידו ומחזק את המודעות שלו לכוח ההשפעה הרב שיש בידיו. כמו כן לומד המחנך כיצד לחנוך ולאמן תלמידיו לקחת אחריות אישית, להתגאות בה, ולראות בקבלת אחריות הזדמנות לביטוי העצמי שלהם. תהליך זה דורש גישה ראויה, יידע ומיומנות, כדי להתמודד עם המציאות בכיתות שלנו. מציאות שאיננה מעודדת בהכרח יזמות, איננה מעודדת לקיחת אחריות חברתית ואישית.

 

כיום האקלים החברתי בחלק מכיתות ביה"ס אינו מטפח יכולת וכשרון אישי, ולכן ניתן לראות את התמודדות מחנך הכיתה לפיתוח מוטיבציה ויכולת – כאתגר עצום. אתגר הכרוך ברצון עז ובמחויבות גבוהה לתלמידים עליהם הוא אחראי. כאשר מחנך מתנהג בצורה מחויבת להצלחת כיתתו – גם מחויבות תלמידיו באה לידי ביטוי והם מצליחים יותר בלימודיהם. על כך יעידו ההתנסויות הרבות שמחנכים ומורים עברו ומעידים על השינוי שחל בכיתתם.

 

יתר על כן, יישום עקרונות התכנית שהופעלו בבית הספר התיכון על ידי מחנכי כיתות, הביאו לשיפור דרמטי במוטיבציה ללמידה אצל תלמידים ובמוטיבציה לשיפור ההוראה אצל צוות המחנכים והמורים.

 

 

בתהליך זה טמון פוטנציאל רב לפיתוח החניך כאדם הפועל למען עצמו ולמען זולתו. תהליך זה עשוי לפתח ולחזק את האמון והביטחון העצמי של התלמיד ביכולתו להצליח.

 

ניתן לפתח יכולת זו אצל מחנכים ומורים שבחרו מתוך רצון להשפיע ולכוון את תלמידיהם להצלחה.

 

המאמר נכתב בהשראתו של ד"ר מיכה פופר .

 

 יהושע גלעד  יועץ ארגוני בכיר לפיתוח מערכות חינוך.