פיתוח מוטיבצייה ויכולת ללמידה

סיפור: 

באחד מבתי-הספר בארץ מתכנסים המורים למפגש למידה  והמנחה פונה לקבוצת המורים ומבקש:
…"נסו להיזכר בימי לימודיכם בבי"ס, איזה מורה זכור לכם? מדוע אתם זוכרים אותו? מה הוא היה בשבילכם? מה קרה ביניכם? האם זה זיכרון נעים? זיכרון יקר? מדוע? האם היה מורה טוב? מה הוא גרם לכם?"
המנחה סיים את הנחיותיו, וקבוצת המחנכים שקעה במחשבות ובזיכרונות.

תמונות מן העבר צפו ועלו אצל המשתתפים. על פני חלק מהמשתתפים התפשט חיוך, עיניהם אורו, ולאט לאט נפתח סכר הזיכרונות:
"הוא ידע לדבר אתנו", "הוא היה בראש שלנו…", "השיעור אצלו היה כמו הצגה – מותק!", "היא החזיקה אותנו קצר"…, "היא ידעה את החומר עשר וידעה להעביר אותו", "הוא נסך בטחון", "היה לו חוש הומור", "היא ידעה לדרוש מאתנו ולהוציא מאתנו את המקסימום", "אי אפשר היה 'למרוח' אותו, לא חיפף".

שטף של אמירות וקטעי זיכרונות גרמו להתעוררות רגשית רבה בקבוצת המחנכים.
אין ספק כי אצל כל אחד מאתנו זכור לטובה מורה או שניים (אולי יותר) שגרמו לנו למצות את יכולתנו האישית.
ומיד עולות השאלות: למה זכורים רק 2-3 מורים? אפשר שיהיו יותר מורים כאלה? האם זוהי תכונה של המורה? האם ניתן לכוון מורים שיביאו למיצוי הפוטנציאל האישי של כל ילד/ה בביה"ס? איך אפשר לעשות זאת?
מתוך המחקר ומתוך היכרותנו את ביה"ס שלנו (כילדים) וביה"ס של בנינו כיום (הן כמורים והן כהורים), אנו עדים לתופעה של פער בהצלחה בלימודים:
פער בין אלה שמצליחים לממש ולבטא את מירב יכולתם האישית ובין אלו שמצליחים פחות, בביטויים העצמי בתחום הלימודים. פער אחר הוא הפער בין יכולתו של התלמיד כפי שהיא משתקפת מציוניו, לבין הביטוי העצמי המירבי שאותו עדיין לא מימש.
השאלה של פיתוח המוטיבציה ויכולת ללמידה, היא סוגיה ודילמה של כל מורה ומחנך. של כל הורה והנהלת בי"ס, ואולי גם של משרד החינוך?…

המשימה של פיתוח הפוטנציאל האנושי היא אולי המשימה המרכזית של ביה"ס!

לצורך דיון בשאלה זו ברצוננו להניח הנחת יסוד:
לביה"ס מחויבות לפתח את הביטוי העצמי והפוטנציאל האנושי המירבי של כל באי בית-הספר!
(והכוונה לכל (!) באי בית-הספר: תלמידים, מורים, הנהלה).

על בסיס הנחה זו, תהיה שאלת העבודה:

כיצד ניתן לפתח ביטוי עצמי ופוטנציאל אישי של כל באי בית-הספר?

בשאלה זו עוסק בעצם כל בי"ס, כל מורה ואיש חינוך יום יום.או כל מערכת חינוכית, אולם התשובה קשורה לשאלה ספציפית יותר "עד כמה מצליח ביה"ס במשימה הנ"ל? מהו הפער בין התוצאות שהוא משיג לבין ציפיותיו מעצמו?"
מהו הפער בין התוצאות לבין ציפיות לקוחותיו? (תלמידים, הורים, קהילה). כיצד ניתן להקטין פער זה? עיסוק בשאלה זו הוא פתח לחקירה. פתח לחיפוש דרך. לפיתוח הביטוי העצמי של תלמידים ומורים.
כאשר אנו מדברים על "ביטוי עצמי" או "פוטנציאל אישי", אנו יכולים לראות מושג זה כרחב וכולל בהקשר ללמידה ברמה גבוהה: יכולת ניתוח והבנת חומר, יכולת חברתית וארגונית גבוהה, יכולת תקשורת בין-אישית, יכולת עמידה במצבי לחץ, יכולת לצאת ממצבי תקיעות, יכולת יצירתית, תחושת חופש לביטוי אישי משימתי וחברתי. הבנת המציאות בה אנו פועלים ויצירת מצב בו לא רק האדם מבטא את יכולתו, אלא יוצר מרחב כזה גם לזולתו ולבני חברתו.

"אין לי שום בעיה עם ההגדרות שלך"… – שח לי מנהל בי"ס אחד – "ואני רוצה לומר לך מתוך ניסיוני שהוא למעלה מ- 25 שנה בהוראה כי זו הצהרה גבוהה, וקשה מאד לממש אותה בביה"ס כיום. עם השפעות הסביבה, ה- רשתות, היוטיוב, החיבור העוצמתי לסלולרי…, מוסיקת טכנו, דיסקו ושאר פיתויים שהטכנולוגיה ורמת החיים מציעה לנוער, "טעם החיים" – זה "קוקה קולה"… ואני צריך להתמודד עם זה! ומה אני אציע לנער מול "טעם החיים"? – לימוד קשה ומפרך לבחינות בגרות?! בלשון, היסטוריה, מתמטיקה, שלא לדבר על פיסיקה וביולוגיה", "דע לך, אמר בהתרגשות, הבעיה הרצינית היא בעיית המוטיבציה ללמידה, ואל תשכח את היכולת, לא כולם נולדו שווים, לא לכולם יש אותה יכולת!"…

אכן, מאחורי דבריו אלו של מנהל מנוסה זה משתקפות דילמות מערכת החינוך כיום, הנדרשת ליצירת הישגים חינוכיים ולימודיים גבוהים! סיבות לרמת המוטיבציה ויכולת ללמידה כאשר שאלתי מורים ומחנכים רבים לגורמים המשפיעים על המוטיבציה ויכולת הלמידה השיבו לי במגוון התשובות הבא: (לא לפי סדר החשיבות) –
1.יכולת אישית של התלמיד.
2.רקע לימודי קודם (חסך לימודי משפיע לרעה ולהיפך).
3.גיל ההתבגרות (לחצים נפשיים ופיסיולוגים).
4.השפעת חברת הנעורים (תרבות הבילוי, נורמות חברתיות, מה נתפס כחשוב, "מיהו הגזעי" וכו').
5.נסיבות ורקע משפחתיים (משפחה תומכת או מעכבת למידה).
6.תנאים פיסיים בבי"ס (מיזוג, חימום, אקוסטיקה, ניקיון, אסתטיקה וכו').
7.יכולת הוראה של המורה (גבוהה – הישג, נמוכה – כשלון).
8.קיום דרישות ברורות של בי"ס (עמידה על ההחלטות – תומכת, חוסר עקביות – מחלישה).
9.רצון כללי להצליח – דימוי עצמי (חיובי או שלילי).
וכמובן ניתן להאריך הרשימה (אתם מוזמנים להוסיף).

בדרך כלל אנו מנתחים מצב ע"י גילוי הקשר הליניארי בין הסיבה לתוצאה.
לדוגמא: "מדוע אתה רעב? – כי לא אכלתי", "למה הוא לא לומד? – כי זה לא בראש שלו", "למה המורה לא מצליחה בכתה? – כי התלמידים לא נותנים לה ללמד".
אולם המציאות היא קצת יותר מורכבת וברצוני להציג לכם בעזרת התרשים הבא את תהליך שעלול ליצור את חוסר המוטיבציה אצל תלמידים ומורים:

מעגל זה נוצר כתגובה טבעית ואנושית של המורה לאכזבה מצפיותיו ע"י התלמידים. אכזבה מציפיות גורמת בדרך כלל תסכול ולתגובות רגשיות שליליות. תגובות אלו יוצרות אצל התלמידים תגובות נגד של תוקפנות או הסתגרות והתרחקות ואי שיתוף פעולה.
נוצרת החרפה במצב כאשר המורה מנסה ליצור שיתוף פעולה ע"י הפעלת סמכותו הפורמלית (מהלך כוחני) ע"י: איום, אזהרה, הרמת קול, מימוש איום (עונש) ואף מעלה את רמת הדרישות.
אולם הדבר אינו מביא להגברת המוטיבציה ושיפור יכולת הלמידה (אולי לטווח קצר). מצב זה מחליש את המורה ותלמידיו, שוחק את יכולתו של המורה ואת רצונות להשקיע ("מה יצא לי מהם"…, רק שערות לבנות"….) ומחזק את תחושת חוסר האונים ותחושת הכשלון. במצב זה כולם מזדרזים ל"הסביר" "למה זה קרה" בדרך כלל זה נשמע כך: "הצד השני הוא אשם"… "הוא / הם לא בסדר", "הם /הוא לא מבינים…!" "אי אפשר להמשיך כך", "נשבר לי"… מוכר גם לכם?

על מנת לצאת מ"מהמעגל השלילי" חייבים ליצור תכנית פעולה לפריצתו! פעולה בלתי צפויה! פעולה שאנו מאמינים כי תחולל שינוי ביחסים בין תלמיד ומורה! (דרך אגב זה נכון גם במערכת יחסים בין מנהל ומורה! ובכל מצב בו קיימת אי-הלימה בין בני אדם האמורים לשתף פעולה ביניהם).

אנו מציעים לשקול כי פריצת המעגל עשויה להיווצר, כאשר נהיה קשובים לצורכי התלמיד. לעיתים אני נתקל בעמדת מורים, המניחה כי במערכת היחסים עם תלמידים מובטח למורה שהתלמידים יעמדו בציפיות המורים, או לפחות יראו מאמץ לעמוד בציפיות.
מתוך שיחותי עם תלמידים קשה לי למצוא עדות לכך כי הם רואים את מימושם העצמי בהענות לציפיות ודרישות המורים (תהיינה מוצדקות ומובנות ככל שניתן!). מצד שני הם מבטאים צרכים אנושיים בסיסיים וטריויאלים כמו: "שיתחשבו בנו", "שיבינו אותנו", "שידברו אתנו לא אלינו", "שלא ילחצו", "שיהיה כיף", "שיעזרו לנו" "שיצחקו אתנו לפעמים" שלא יצעקו, ולא יתעצבנו", "שיקשיבו לנו".
כדאי לשקול שאולי, בהקשבה שלנו אליהם, בהענות לצרכיהם האנושיים, טמון המפתח לפריצת המעגל! אם נחזור לנקודת התחלה, מיהו אותו מורה שגרם לכם לזכור אותו לטובה? מה היה בו? אולי בתשובה לשאלה זו טמון הפתרון.

מהתאוריות הרבות על גורמי הנעה לביצוע משימה, אנו למדים כי אדם מוכן לממש תפקיד או משימה כאשר היא נותנת מענה לצרכיו הקיומיים.
אחת התאוריות המוכרות היא התאוריה של אברהם מאסלו המציג את סולם הצרכים האנושיים כגורם ההנעה האנושית.
א. מאסלו טוען כי עולם הצרכים מבוסס על הצורך הקיומי של בטחון פיסי ופסיולוגי (קורת גג, אוכל, ביגוד וכו'). שלב גבוה יותר במימוש הצרכים הקיומיים, הוא הצורך בהערכה של הסביבה ו/או הערכה עצמית. השלב הבא הוא הצורך באהבה. כאשר כל הצרכים הללו מתממשים, טוען מאסלו, יכול האדם לממש את הצורך העליון – המימוש העצמי מצב בו האדם נמצא בביטוי עצמי מלא ומגשים את עצמו, כך מאסלו.
ניתן כמובן להבין כי אם נרצה שהתלמיד יממש את עצמו כאדם המרחיב דעת ומתפתח, אנו אמורים לספק לו תנאים פיסיים הולמים, הערכה קבלה ואהבה, במרחב שעליו אנו מופקדים.

הסבר נוסף לסוגיית המוטיבציה של התלמידים נוכל ללמוד מחוקר ארגונים מפורסם בשם ה. מנצברג, המחלק את גורמי המוטיבציה האנושית לשלושה סוגים:

א. גורם ההנעה – פחד מעונש – הנחת העבודה שלו אומרת כי תלמידים יבצעו דרישות המורים מפחד העונש! החשש שאם לא ימלאו אותם ייענשו. לדעתו, גורם מוטיבציה זה אפקטיבי לזמן קצר, ואיננו מפתח ומגדיל את המוטיבציה לשיתוף פעולה והישגים לימודיים והתוצאות בוודאי מוכרות לכם.
ומבוסס על גורם הנעה חיצוני!

ב. גורם ההנעה – תגמול למאמץ – בשיטה זו ניתן לתגמל התלמיד על מאמציו, ע"י הישגיו. ככל שהתגמול יהיה גבוה וההישג – בר-ביצוע, ישקיע התלמיד יותר מאמץ. כאשר יראה התלמיד כי מאמציו אינם מתוגמלים: תקטן המוטיבציה להשגת היעדים. ברור אם כך כי אם רוצים שתלמיד יצליח – יש ליצור עבורו מערך תגמולים בעל ערך אשר ייתפס על ידו כבר השגה במאמץ ראוי.
גם גורם זה מבוסס על גורם הנעה חיצוני!

ג. גורם ההנעה – מחויבות פנימית להישג – מנצברג טוען כי ניתן לפתח מוטיבציה לאורך זמן ע"י יצירת מחויבות פנימית של התלמיד להצלחתו. כאשר התלמיד יאמין שמאמציו בלימודים מכשירים אותו להצלחה בחיים, אזי ישקיע מאמצים מתוך מניע פנימי להתקדם, למרות הקשיים והגורמים המסיחים את דעתו.
כך גם ביחס למוריו. מורה המאמין בדרכו, ופועל מתוך שכנוע פנימי בהשקפתו החינוכית ורצונו להצליח תהיה המוטיבציה לפעולתו הפנימית, ושחיקתו בתפקיד תהיה פחותה ממורה הפועל ללא מחויבות פנימית להגשמת תפקידו.
גורם זה מבוסס על גורם הנעה פנימי!

מתוך הנאמר כאן ניתן לראות את ההזדמנות לפריצת "המעגל השלילי" ואפשרות ליצירת "מעגל החיובי".

יצירת המעגל החיובי נוצרת בעקבות שינוי התנהגותו של המורה וביה"ס כגורם משפיע על תלמידיו.
מכאן מובן כי יכולת המורה להשפיע על תלמידיו קשורה ליכולתו לשנות את עמדתו ויחסו הבסיסי אליהם. שינוי עמדתו של המורה, שיתבטא בשינוי התנהגותי כלפי תלמידו, הוא המפתח לשינוי התנהגותו של התלמיד ויצירת תשתית למערכת יחסים מפתחת, הבונה יכולת ומוטיבציה להצלחה במשימותיהם המשותפות.
עקרונות הפעולה של מורה המחולל הצלחת תלמידיו.
עקרונות פעולה אלו מאפשרים פריצת דרך בפיתוח הפוטנציאל האישי והביטוי העצמי של המורה ותלמידו.
1.הערכה מחודשת של המורה את יחסיו עם תלמידיו ויצירת מערכת יחסים חדשה. במקום עימות – שיתוף!
2.ראית "ההצלחה" – כפרוייקט משותף של מורה ותלמידיו – 3.הצבת המטרות ע"י המורה בדרך מושכת ומאתגרת!
4.אבחון משותף ע"י מורה ותלמידים של המצב החברתי והלימודי ובניית תכנית פעולה מוסכמת עליהם לקידום הכתה ככלל, וכל תלמיד בפרט.
5.שידור ציפיות חיוביות "כן, אנו נצליח" בכל דרך אפשרית ולאורך זמן – תוך דרישה למאמץ והישגיות –ותמיכה רגשית וחברתית בלתי מסויגת של המורה בתלמידיה, ע"י יצירת 6.מחויבות אישית בהסכם כתתי ואישי. דוגמא אישית של המורה הינה חיונית ביותר!
7.בניית תכנית למידה, ע"י המורה בצורה מדורגת ומפורטת, והצגתה לפני התלמידים, תוך בניית "סרגל מאמצים" הולך וגובר.
8.ראיית בעיות לימודיות והתנהגותיות כהזדמנות ללמידה ופיתוח (ראיית הכישלון כאמצעי ללמידה וחיזוק).
9.ביטוי קונקרטי למחויבות התנהגותית של המורה להצלחת תלמידיה. נחישות ועקביות בחתירה למימוש ההצלחה.
10.בניית מערכת בקרה והערכה משותפת של המורה ותלמידיה.
11.בניית מערכת משימות ליצירת "הצלחה". שימוש באסטרטגיה גמישה של "הצלחות קטנות" – אין קפיצות דרך! עידוד התלמיד ככלי להעצמתו.
12.במצב של תקיעות – שיתוף התלמידים בהערכתו ויצירת פתרונות משותפים לקידום המשימות המשותפות.
13.יצירת אקלים חברתי תומך בכתה, ע"י הרחבת ההסכמה ההתנהגותית בה.
14.למידה תוך כדי התנסות של תכנון, ביצוע ומשוב. תהליך למידה זה ימומש ע"י התלמידים והמורה
15 בניית סמכות המורה על בסיס הזדהות תלמידיו עמו, פיתוח מערכת יחסים אישיים ומקצועיים בהוראה.

רעיונות ועקרונות פעולה אלה עשויים לגזור את דרכי הפעולה המתבקשות בבי"ס המעוניין לפתח את היכולת והמוטיבציה של מוריו ותלמידיו ולחולל את הצלחתם.
מימוש עקרונות אלו ייתן ביטוי מוחשי להנחת היסוד של: מחויבות ביה"ס לפיתוח הפוטנציאל האישי, והביטוי העצמי המרבי של כל באי בית-הספר.

לפיתוח תפיסה בית-ספרית כזו יש סיכוי כאשר היא הופכת לתרבות הארגונית של ביה"ס. שינוי כזה מן הראוי שיתרחש בכל רבדי הפעולה הבית-ספרית. החל במערכת יחסי הנהלה – מורים ויחסי מורים – תלמידים, כהתנהגות מערכתית. שינוי כזה ישפיע על מערכת יחסי גומלין מנהל-מחנך, מחנך-מורים, מורה-תלמיד. שינוי כזה ישפיע גם על יחסי תלמיד-תלמיד.

באווירה של תמיכה תוך מיצוי יכולת, מתפתחת ומתחזקת הערכה עצמית, שמביאה לפיתוח הפוטנציאל האישי, בצורה דרמטית ואיכותית. כן, זה אפשרי. ניתן לפתח יכולות של הצוות החינוכי למימוש תכנית שכזו.
מתוך ניסיון שהצטבר בהנחיית צוותי ביה"ס, מחנכים ומדריכים, אני יכול לומר כי דרך פעולה זו היא מורכבת ודורשת מאמץ, אך מרתקת ומאתגרת ומספקת את כל המשתתפים בצורה משמעותית!

אני משוכנע כי ביה"ס או מחנך שמאמץ לעצמו גישה זו – יצליח לפתח את יכולת המוטיבציה של תלמידיו ללמידה.

צוות בי"ס מפעיל